<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קס"ז</h1>
<h2>דף פד:</h2>
החובל שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות ואהלואות ובגיטין אמרינן בפ' בתרא (פ"ח:) אי הכי גזלות וחבלות נמי כי עבדינן שליחותייהו במילתא דלא שכיחא כו' וקשיא לר' דהכא משמע דאין דנין דיני גזלות בבבל והא אמרינן בהגוזל קמא (צ"ו:) ההוא גברא דגזל פדנא דתורא מחבריה כרב בהו לסוף אהדרינהו למריהו אתו לקמיה דרב נחמן אמר להו זיל שומו (להו שומא דאשכח) [שבחא דאשבח] כו' אלמא דרב נחמן שהיה בבבל דן דיני גזלות. ואע"ג דמסיק התם האי גברא גזלנא הוא ובעינא דאקנסיה לא הדר אלא (למאן) [למאי] דפריך רבא סוף סוף גזלה היא והדרא בעינא דהא תנן כל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה (והכא) [ואהא] קא מהדר בעינא דאקנסי' אבל אקרן מחייב ליה מן הדין ותו דהא עדיף אשכח לפרוך אקרנא אמאי מחייבת ליה הא אין דנין דיני גזלות בבבל וטובא אשכחן דדנין אותו בבבל דחזינן בפ' בתרא (קט"ו.) דחנן בישא גזל גלימא ודייניה רב הונא ו[נ]רשאה גנב ספרא ודייניה אביי בשלמא אחבלות לא קשיא לן אע"ג דאמר (ל"ז.) חנן בישא תקע ליה לחבריה ודייניה רב (פפא) [הונא] התם רמי בושתא לחודיה וכי אמרי' אין דנין דיני חבלות בבבל זה הוא נזק. ורב פפא לית ליה דרב נחמן דאמר בשת אין גנבה לא דשלח ליה רב נחמן לרב חסדא חסדא חסדא קנסות קא מגבית בבבל אלא גזלות קשיא. ואומר ר' דהא דאמרינן אין דנין גזלות בבבל כגון קרקע והשביחה וקרן ודאי מחזירין בבבל אבל שבח שצריך שומא אין דנין בבבל דאין בני בבל בקיאין בשומא דקרקע דקרקע אינה נגזלת להחזיר את הפירות אבל שאר גזלות דנין ועוד בחזקת הבתים (ב"ב ל.) משכחינן טובא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא דהיינו גזלה כדאמרינן. היכי דמי מחאה פלניא הוא (שם ל"ח:) דאכל לארעא בגזלנותא.
